פסק-דין בתיק ע"א 1483/99

השופטת מ' נאור:

הערעורים

1.        המדינה ובית החולים ברזילי מערערים על חיובם לשלם למשיבה בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מקטיעת חלק מרגלה. הערעור והערעור שכנגד שהגישה המשיבה עוסקים גם בגובה הנזק.

קביעות הערכאה הראשונה בשאלת האחריות:

2.        בקצרה ייאמר - ופרטים עוד יובאו בהרחבה - כי המשיבה, שהייתה אז קטינה, ייחסה לבית החולים ברזילי ולרופאיו רשלנות באבחון, שסופה בקטיעת חלק מרגלה. בשנת 1980 עברה המשיבה בבית החולים ניתוח בגין מה שאובחן אז כאיחוי לקוי של הטיביה השמאלית לאחר שבר. ניתוח זה נעשה על ידי חיתוך העצם המאוחה שלא כראוי ותיקון עמדת העצמות. הניתוח לא הצליח והעצם לא התאחתה. המשיבה עברה סידרת ניתוחים נוספים וטיפולים אחרים, וכולם לא הועילו. בסופו של דבר, הוחלט בבית החולים הדסה על קטיעת הרגל מתחת לברך. הקטיעה בוצעה בשנת 1985. בתביעתה של המשיבה שהוגשה בשנת 1994 נטען כי האבחנה שנעשתה עובר לניתוח בשנת 1980 בבית החולים ברזילי היתה בלתי נכונה. המשיבה סבלה, לאמיתו של דבר, מטיביה קשתית קדמית (להלן - C. B. Tibia). על טיבה של מחלה זו - להלן. אם אבחנה זו היא הנכונה - אין חולק על כך שאסור היה לבצע את הניתוח שבוצע בשנת 1980, וצריך היה לנקוט בדרכי טיפול אחרות.

3.        הראיות שהובאו במשפט בשאלת האחריות היו המסמכים הרפואיים מזמן אמת וחוות דעת של מומחי שני הצדדים. כן העיד אביה של המשיבה.

4.        בהחלטתו מיום 2.11.97 בשאלת האחריות קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' הכט) כי המערערים אחראים לפגיעה במשיבה. בית המשפט קבע את אחריות המערערים, כאשר הנחת המוצא שלו היתה כי אין מחלוקת בין מומחי הצדדים שההבחנה הנכונה היא שהמשיבה סובלת ממחלת ה-C. B. Tibia, וכך הגדיר את המחלוקת:

"אין מחלוקת בין המומחים שנעשתה טעות באבחנה בעת הגעת התובעת לחדר המיון ביום 24.4.79. הבחנה נכונה היתה חוסכת את הניתוח 'המתקן' שבוצע בחודש מרס 1980 וההתדרדרות לאחריו... במבט לאחור מסכימים שני המומחים כי התובעת סבלה מ-C B TIBIA. גדר המחלוקת הוא אם ההבחנה השגויה באותו שלב היתה סבירה או הדגימה החלטה רשלנית מטעם הרופאים המטפלים".

5.        בית המשפט העדיף את חוות דעתו של ד"ר הנדל, המומחה בטעם המשיבה, לפיה:

"רופא סביר ומיומן היה צריך לאבחן לאור צורת העוות, שיתוף שתי העצמות, הסקלורוזציה של העצם וצורתה הדקה, כוון העוות (קדמי) וההיסטוריה שמדובר בטיביה קשתית... לית מאן דפליג שלא היה שבר באזור ושהעצם שוברה 'על מנת לישרה'" (עמ' 4 לחוות דעתו של ד"ר הנדל מיום 17.4.94, ת/13).

           את ביצוע הניתוח בבית החולים ברזילי ייחס ד"ר הנדל ל"מיומנות נמוכה וחוסר בקיאות בספרות העשירה שהתפרסמה משנות הארבעים ואילך...".

           בית המשפט קבע:

"במקרה דנן היתה סטיה של רופאי הנתבעים מסטנדרט רפואי מקובל תוך ביצוע פזיז ורשלני של הניתוח לתיקון שבר מבלי שעמדו בפניהם נתונים מספיקים כדי לוודא שאבחנתם נכונה".

6.        עוד הזכיר בית המשפט בהחלטתו את העדרם של צילומי רנטגן שבוצעו למשיבה בחדר מיון ובמהלך הטיפול בבית החולים, צילומים שהיה בהם כדי לסייע רטרוספקטיבית בקביעה אם האבחנה שנעשתה היתה נכונה וסבירה או שמדובר ב- C. B. Tibia. הצילומים בוערו לפני הגשת התביעה, על פי תקנות (שיפורטו להלן) המאפשרות ביעור צלומים כעבור 10 שנים מעת מהטיפול האחרון. לביעור הצילומים התייחסה הערכאה הראשונה בקובעה:

"העדר הצילומים שהוסבר על ידי הנתבעים בביעורם לפי החוק, אינו מסיר מעל שכמם את נטל הראיה בעיקר כאשר אין הרישומים מגלים עקביות בהקשר לתמונה שהתקבלה. כך שאי עמידת הנתבעים בנטל מטה את המאזן לזכות התובעת".

           לפני דיון בטענות הצדדים יפורטו להלן הראיות שהובאו לערכאה הראשונה.

העובדות:

7.        ביום 22.4.79, בהיותה כבת שבע וחצי, הובאה המשיבה לחדר המיון בבית החולים ברזילי בשל בעיות הליכה. לדברי אביה, היא נפלה מספר שבועות קודם לכן ונגרמה לה בליטה או נפיחות בשוק רגל שמאל. רגלה של המשיבה צולמה ברנטגן. צילום הרנטגן אינו עוד בנמצא. הוא בוער עם חלוף תקופת שמירתו כאמור בתוספת לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), התשל"ז-1976 (להלן - תקנות שמירת רשומות).

8.        בחדר המיון נעשתה האבחנה הבאה: "חבלה בשוק שמאל. בצילום שבר ישן (לפחות שלושה שבועות) בשליש תחתון של שוק שמאל, עם חיבור ב-Varus". המונח חיבור בתנוחת וארוס פירושו חיבור השבר במצב של עקימות (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 28.10.96). המשיבה הופנתה למרפאה האורתופדית של בית החולים, שם נבדקה ביום 3.5.79. ואלה ממצאי הבדיקה: